מבצע כחול וחום
| תאריכים | 8 בדצמבר 1988 – 9 בדצמבר 1988 (שעות אחדות) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | נעאמה, מדרום לביירות | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||
מבצע "כחול וחום" היה מבצע פשיטה של צה"ל שנערך בליל א' בטבת תשמ"ט, נר שישי של חנוכה, הלילה שבין 8 ל-9 בדצמבר 1988. המבצע שילב כוחות יבשה, אוויר וים ונועד לפגוע במפקדתו של אחמד ג'יבריל, מייסד ומפקד ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בעיירה נאעמה, 10 ק"מ מדרום לביירות.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות שורת פיגועים שכוונו ממפקדה זו ובראשם ההצלחה בליל הגלשונים, הוחלט לבצע פשיטה על מפקדת ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין של אחמד ג'יבריל, בעיירה נאעמה מדרום לביירות.
המפקדה שכנה במתחם שכלל בונקרים תת-קרקעיים, עמדות נ"מ, ומבנה מגורים. כמו כן כלל המתחם מערות מוסוות היטב. חיל האוויר ביצע תקיפות אוויריות על יעדים אלו ללא הצלחה, משום שהפצצות רק גרדו את פני השטח, בעוד המחבלים היו מוגנים בבונקרים. על כן הוחלט כי תבוצע פשיטה קרקעית וכי הכוחות יגיעו ליעדם רגלית לאחר שיונחתו על החוף.
על הכוחות בשטח פיקד מפקד חטיבת גולני, אל"ם ברוך שפיגל, ובהם צוותים מסיירת גולני תחת פיקודו של ארז גרשטיין, צוות עורב גולני בפיקודו של אלי שלום, צוות מגדוד 13 (גדעון) עליו פיקד ברק דקל וצוות מגדוד 12 (ברק), עליו פיקד סא"ל אמיר מי-טל. כמו כן השתתפו לוחמי שייטת 13 תחת פיקודו של סא"ל אלי גליקמן. הכוחות פעלו בסיוע סטי"לים של חיל הים ומסוקים, מטוסי קרב של חיל האוויר וכוחות סיור ותצפית של סיירת גולני, שייטת 13 ויחידת שלדג[1].
על המבצע פיקד ראש מה"ד, האלוף דורון רובין, אשר היה ממונה על מפקדת העומק המטכ"לית[2] בשל ניסיונו במבצעים מיוחדים כיוצא חטיבת הצנחנים[3] מעמדת פיקוד בספינה ששהתה בים באזור המבצע. האלוף יוסי פלד, מפקד פיקוד הצפון דאז, מתח ביקורת על אופן הכנת המבצע, משום שחשב שהפיקוד צריך להיות נתון בידי פיקוד הצפון, המכיר היטב את זירת הפעולה[4].
מהלך המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשעה 20:30 נחת כוח מן הקומנדו הימי על החוף הלבנוני ואישר את הנחתת כוחות גולני. בשעה 21:45 נחת הכוח המשולב. הכוח השלים את הנחיתה באיחור ניכר מלוח הזמנים של המבצע, מכיוון שהמידע המודיעיני שהתקבל לגבי תנאי השטח היה מוטעה וחסר. השטח היה רווי בצמחייה צפופה סבוכה וקוצנית שהייתה גבוהה פי כמה מהצפוי וכן משופע בבולדרים וסלעי ענק. בשל תנאי השטח הקשים והעיכוב בנחיתה, עליו התווסף עיכוב בשל קצין שנקע את רגלו ומכשול בדמות צינור מים גדול שעיכב את תנועת הכוחות, פנה מפקד הסיירת, גרשטיין, למפקד הכוח, אל"ם שפיגל, והציע כי ישובו לאחור ויבצעו את הפשיטה במועד אחר. הצעתו לא התקבלה והכוחות המשיכו בדרכם[5].
גרשטיין ולוחמיו הגיעו ליעדם, מבנה המפקדה המרכזי, בשעה 02:25, בעוד שסא"ל מי-טל והכוח שבפיקודו היו עדיין בדרכם. בעוד הכוח שבפיקודו נערך לתקיפת המבנה, זיהה גרשטיין מחבל בחלון המפקדה. הוא חשש שהמחבל זיהה אותו ועלול לחשוף את הכוח כולו והרג אותו[6]. מיד עם הירי של גרשטיין פתח כוח הסיירת כולו באש על המבנה. במכת האש הזו נהרגו ככל הנראה בין עשרה לשלושה עשר מחבלים. לאחר מכן פתח הכוח במכת אש נוספת על ג'יפ שנע לכיוונו. בג'יפ נסע ככל הנראה מפקד גדוד "סברה ושתילה" בארגונו של אחמד ג'יבריל, המחבל הבכיר ביותר שנהרג בפעולה. כמו כן תקפו חיילי הסיירת את הבונקרים הסמוכים ואת גבעת הנ"מ והשמידו את עמדת הנ"מ שבה[7].
הכוח בפיקוד מי-טל הופתע לשמע קולות הירי והאיץ את מהלכו לעבר היעד, אך גורם ההפתעה אבד. בשעה 02:50 הגיע הכוח לנקודת היערכות והתפצל לשלושה. כוח מן קומנדו הימי נע על השלוחה, כשלושים מטרים מעל הכוח בפיקוד סא"ל מי-טל. כוח אחר מן הקומנדו הימי בפיקוד סגן נבו פנה לכיוון דרום על מנת לבצע חסימה ולבודד את אזור הפעולה. מחבל ששמר מחוץ למערות הבחין בכוח וירה צרור ארוך לעברו. מהירי נהרג סא"ל מי-טל[8] במקום ושני לוחמים נוספים נפצעו. הרופא, צבי שיינברג, רץ לטפל בפצועים ונפצע קשה אף הוא. כוח ברק מגדוד 13 (גדעון) לקח פיקוד על האירוע ירד לאזור המערות תוך כדי ירי ופיצוצים, ומצא את אמיר. הכוח פעל תחת אש באומץ לב ובקור רוח, השיב אש אל מקורות הירי ובמקביל החל החילוץ בתנאי שטח קשים. צוות ברק מגדוד 13 החל במסע במעלה ההר לאזור החילוץ המוסק.
סגן נבו מן השייטת חבר לכוח, נטל את הפיקוד והוביל אותו לעבר נקודת הפינוי. הכוחות הרגליים החלו לסגת בעוד שארבעה מחיילי גולני בפיקודו של אלי שלום מיחידת העורב החטיבתית נשארו בשטח, שהיה זרוע בכוחות אויב. מפקד הפעולה, אל"ם שפיגל, ביקש להישאר בשטח עד שימצאו, ונאלץ לציית לפקודה ישירה מן הרמטכ"ל להתפנות עם כל הכוחות ולהשאיר את חילוץ הלוחמים לחיל האוויר. לפנות בוקר התפנה הכוח בחילוץ מהיר של חיל האוויר. ארבעת הלוחמים שנשארו בשטח מצאו מסתור ואף הרגו חוליית מחבלים שהתקרבה אליהם. החיילים אותרו לבסוף וחולצו תחת אש על ידי זוג מסוקי קוברה, אשר לכל אורך שהותם חיפו על הארבעה בירי טילים ותותחים. חילוצם של הארבעה נודע כאחד מהחילוצים המורכבים והמסוכנים שהתבצעו על ידי חיל האוויר הישראלי; על מבצע החילוץ וכן על הפעולות הנרחבות של חיפוי אווירי ובידוד שדה המערכה באמצעות מטוסי קרב פיקד ראש מטה חיל האוויר תא"ל רן גורן. החיילים חולצו תחת אש על ידי זוג מסוקים מטייסת 160, כשהם רכובים על דלתות פתחי תא התותחים. לקברניטי המסוקים, סא"ל משה כהן וסרן ערן פייר הוענק צל"ש הרמטכ"ל, ולטייסי המשנה, סגן מרסלו ילין וסגן דן ללוז, הוענק צל"ש מפקד חיל-האוויר[9].
במבצע נעשה ניסיון להשתמש בכלבי נפץ, כלבים שלגופם הולבשה חגורת נפץ, אשר היו אמורים לרוץ למערות תחמושת של המחבלים ולהתפוצץ בהן. תוכנית זו נכשלה והכלבים נהרגו; עד היום לא ידוע לבטח האם נהרגו מאש צה"ל או מאש המחבלים[10]. גופתו של כלב הרוג, שהוצגה בצילומים שהפיצו המחבלים, הביאה לחשיפתה של יחידת הכלבים הצה"לית "עוקץ".
תוצאות המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוצאות הפעולה היו הרוג לכוחות צה"ל, סא"ל אמיר מי-טל[11], ושלושה לוחמים פצועים. כשלושים מחבלים נהרגו בפעולה, וביניהם מפקד הגדוד על שם "סברה ושתילה" בארגונו של אחמד ג'יבריל. המבצע עצמו הוכתר כמוצלח בשל מספר המחבלים הרב שנהרגו במהלכו ובשל חיזוק דמותו של צה"ל כמי שמסוגל לפעול בכל מקום[12]. ג'יבריל עצמו הצטלם למחרת המבצע עם ציוד שצה"ל השאיר בשטח המבצע בגלל הפינוי החפוז, כשהוא מחזיק מחויך את נשק הגליל של מי-טל. עם זאת, בתוך צה"ל נמתחה ביקורת רבה כנגד חוסר האורגניות של הכוחות, שהורכבו מנבחרת של מפקדים ולוחמים מצטיינים בחטיבה ומחוצה לה. יוצאי דופן היו כוחות סיירת גולני והשייטת, שגם בלטו לטובה בתפקודם במבצע. הכוח היחיד שהשיג את מטרתו וביצע את משימתו כנדרש ללא נפגעים היה כוח סיירת גולני בפיקודו של גרשטיין, שהשלים את משימתו ופגע במספר רב של מחבלים מחד, ולא ספג נפגעים מאידך[13]. אחד מן הלקחים המרכזיים של המבצע היה ההקפדה על אחידותו והרכבו האורגני של הכוח המבצע במבצע נתון, בניגוד לשיטה הקודמת שבה נבנו נבחרות למבצעים מקרב מפקדים ולוחמים מצטיינים בקרב הכוחות הלוחמים[14].
עדי כרמי, אחד ממשתתפי המבצע ולימים בכיר בשירות הביטחון הכללי, ציין ב-2018 כי ארגונו של ג'יבריל לא התאושש מן המבצע, ולא הוציא לפועל פיגועים מאז[15].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007.
- מיכאל (מייק) אלדר, "שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993.
- ניסים משעל ומיכאל בר-זוהר, "צה"ל-המבצעים הגדולים", ידיעות ספרים, 2013.
- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005.
- זאב דרורי, מנהיגות שקטה - דן שומרון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מבצע "כחול וחום", באתר הרשמי של חטיבת גולני
- מבצע "כחול וחום" באתר גדס"ר גולני
- אהרון לפידות, ליל קרב, יום חילוץ, בטאון חיל האוויר 167, דצמבר 1988, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- יריב פלג, מבצע כחול וחום: הפשיטה על מפקדת אחמד ג'יבריל, 12 בספטמבר 2013, באתר פז"ם מבית mako
- איתי אשר, לב של כלב, באתר nrg, 18 באפריל 2003
- מר מסק"ר, כתבה על משה כהן, באתר בטאון חיל האוויר
- סרטון המראה את מסוקי הקוברה מטיסים את לוחמי גולני שחולצו על ידם, באתר חיל האוויר הישראלי
- אור הלר, 26 שנה אחרי: המפגש המרגש בין הלוחמים לטייסים שחילצו אותם בלבנון, באתר nana10, 4 באוקטובר 2014
- אמיר בוחבוט, לחלץ את גופת המפקד הנערץ תחת אש - בעומק לבנון, באתר וואלה, 7 בספטמבר 2017
- מירב אנקורי, המבצע שהוביל לזכייה בצל"ש: "כמו חילוץ ליטרת בשר מפה של אריה רעב", באתר גלובס, 9 במרץ 2006
- אורי מילשטיין, שלושים למותו של דורון רובין: אלה כשלי צה"ל שחשף בסדרת ראיונות, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2018
מאיה פולק, כחול וחום: התוכנית הנועזת והקרב שהשתבש, בעיתון מקור ראשון, 18 באוקטובר 2018- שי לוי, אחרי 31 שנה: נחשפו תמונות ממבצע "כחול וחום" שטרם פורסמו, באתר מאקו, 1 במאי 2020.
- אור הלר, הלוחמים נתלו על המסוק: אחרי 32 שנה – נחשף תיעוד ממבצע בלבנון, באתר חדשות 13, 1 במאי 2020
שלמה רז, מבצע כחול וחום- עדי כרמי. הפשיטה על מפקדת אחמד ג'יבריל, באתר עושים היסטוריה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", הוצאת ידיעות אחרונות, 2007, עמד 104.
- ^ עמוס הראל, פיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 354, דורון רובין- "אני זוכר שבאותה תקופה היו לנו לבנות של יכולות מקצועיות בכל תחומי הלחימה: לא משנה איפה נחתת – יכולת להגיע ליעד במדויק ולבצע לחימה מקצועית. הנועזות הייתה בעצם ההחלטה לבצע פעולה במרחק כזה. נכון, שכאשר אמרו לי שצריך לפשוט על מחנה אל־באדווי, זה נראה לי מעבר לאופק, אבל בסופו של דבר, הפונקציה היחידה לגבי, הייתה – זמן שיט. כל שאר הנושאים כמו: ניווט פרדסים, מעבר קירות בטון, הליכה שקטה עם מטען, לחימה בשטח בנוי – היו לחם חוק. במבצע הזה לא היה שום תחום מקצועי שלא הכרנו קודם. לכן כשאמרו לנו: חברים, יש לכם ארבעה ימים להתכונן, נשאר רק לעשות מודלים".
- ^ יוסי פלד, איש צבא (כתבה: רונית ורדי), תל אביב: ספרית מעריב, תשנ"ג-1993, עמוד 356.
- ^ גבי אשכנזי, רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, 27.02.2009.
- ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמודים 99-113.
- ^ אלונה בר-און ובועז ארד, אנחנו למודים אירועים קשים, במחנה, 05.09.1997, עמודים 10–13, כפי שהועלה באתר פרש, ארז גרשטיין: "הנה, בפשיטה על מפקדת אחמד ג'יבריל בנועיימה בדצמבר 88', כשהסיירת נתקלה, הכוח שלי ביצע את המשימה מאלף עד תו, הרג איזה 30 מחבלים, ביצע את המשימות של כולם ועשה את זה כמו שצריך".
- ^ אביחי בקר, זקוף קומתך, קצין יהודי, הארץ, 20.10.2000, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ מירב אנקורי, "צריך להיות חצוף, ככה אני מאמין", באתר גלובס, 12 במרץ 2006.
- ^ אביחי בקר, "זרקו אותו לכלבים", הארץ, 06.04.1999.
- ^ אלישיב אורן. אלי פסגות. ספר על סא"ל אמיר מי טל, באתר בקטלוג הספרייה הלאומית
- ^ אביעד פוהורילס, אלוף במיל' דורון רובין: כך הסתבכתי בחובות, מעריב, 10 בינואר 2014.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 219-220.
- ^ דבר המפקד - דורון אלמוג, דורון אלמוג מספר על תקופתו כמח"ט הצנחנים, מתוך אתר חטיבת הצנחנים.
- ^ מאיה פולק, כחול וחום: התוכנית הנועזת והקרב שהשתבש, בעיתון מקור ראשון, 18 באוקטובר 2018